1
כתב מהר"ר דוד שפרינץ יצ"ו מנורבערק שלומך יסגא לחדא אהו' עמיתי האלוף מה"ר טעבל יצ"ו. אשר דרשתני על חתן הבא בשבת של ענייה סוערה מה מפטירין? דע לך דכמדומה לי דמרדכי שלנו חלוק בלשון משלכם בפסק זה ולשון מרדכי שלנו כך הוא: וחתן הבא בשבת של רני עקרה יפטיר שוש אשיש ובשבת של עניה סוערה יתחילו רני עקרה. ואם בא חתן בשבת של ענייה סוערה יפטירו שוש אשיש שכבר אמר ענייה סוערה בהפטרה דרני עקרה עכ"ל. הלשון דשכבר מגומגם, מ"מ שמעינן מיניה דלעולם דוחין הפטרות אלו מפני הפטרות חתן, לפי שיש להם תשלומים כל אחת בשבת של חברתה. אמנם תמוה לי קצת על החתן הבא בשבת דרני עקרה שבשביל כך יתחילו ב' שבתות מקודם שלא כסדר. ולא חייש' להא דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא, ודלמא הדרי בהו ונמצא הפטירו שלא כדין, אבל איפכא ש"ד וק"ל. וכן נראה בודאי שלא נהגו בארצנו להתחיל רני עקרה בשבת דענייה סוערה בשביל שיבא חתן ברני עקרה. אבל איפכא נהגו כמדומה לי. ובלאו הכי היה המנהג בכל אושטריך כשהיה בא חתן אפילו בד' פרשיות, או בר"ח, שהיו מפטירין עם ההפטרה הראוייה לאותה שבת הפטרה דשוש אשיש מקצת' עד ישיש עליך אלהיך, והיו מדלגים מנביא לנביא. ושמעתי שהקדמונים אמרו דהא דאין מדלגין מנביא לנביא, היינו דוקא בימיהם שכל ספריהם היו כתובים בגליון ולא היו מאריכים בגלילה משום כבוד צבור. אבל האידנא דהפטרה שלנו כתוב בקונטרסים, ואפשר לסמן ה' שימצא מהר מה שירצה, ואין צריך להפסיק בכדי שיפסיק המתורגמן שפיר דמי. ונראה דטעם זה אינו מספיק רק לדברי ראבי"ה, דפי' דטעם דאין מדלגין היינו משום כבוד צבור, שלא יעמדו בשתיקה כדאיתא במרדכי אבל לפרש"י דטעם משום טרוף הדעת אין ליישב הכי. גם פה בניאושטט לא רצו מנהיגים הראשונים לנהוג כמו באושטריך. אלא כשהיו בב' נביאים לא הפטירו רק באותה הפטרה הראויה לשבת לבדה. ונראה כשהן בנביא אחד, כגון אלו הפטרה דרני וענייה והפטרת שוש וגם הדילוג הוא מתחלתו לסופו, דהפטרת שוש בתר תרוייהו הוא בנביא, אע"פ שהוא יותר מכדי שיפסיק המתורגמן, יש לסמוך אחלוק דקדמוני אושטריך. ויש להפטיר שתיהן רני עקרה או ענייה סוערה ואח"כ שוש אשיש.